כשהייתי יותר גדולה ולא הייתי נרדמת בלילה, ההורים שלי ביקשו שלא יתנו לי לישון בצהריים.
היו משאירים אותי במיטה עם ספר, והייתי צריכה לשמור על שקט מוחלט.
מדי פעם אם עוד מישהו לא נרדם היינו מתגנבים זה למיטתו של זה על קצות האצבעות. היינו מחליפים מבטים או לחישות וחוזרים מהר מהר בטפיפות רגליים יחפות לפני שמישהי מהמטפלות תראה שיצאנו מהמיטה.
בלי קשר לאם היינו ישנים או לא (גם אם היינו ערים בכוונה) היינו חייבים להיות עם הראש לקיר.
המטפלת הייתה צועקת "ראש לקיר! ראש לקיר!"
ואם מישהו היה חלילה פונה למרכז החדר היא היתה מקישה על קודקודו בפרקי האצבעות שלה.
אני זוכרת את הרעש החלול, על הראש שלי ועל ראשים של ילדים אחרים.
טוק טוק טוק
גם אם מישהו היה בטעות נרדם עם הראש לא מופנה אל הקיר היא היתה מעירה אותו. מתעוררים לנקישות קשות וחלולות על הראש, טוק טוק טוק, "ראש לקיר! ראש לקיר!"
;){kind=link}