הם גרו בעיר שנמצאה בערך שעה נסיעה מאיתנו.
היינו עולים במדרגות המעופשות של הבניין והדלת שלהם הייתה פתוחה.
הם היו שומרי שבת, אבל העלימו עין מכך שהגענו אליהם במכונית.
דוד מנחם היה מקדש בחולצה הלבנה שלו. מתחתיה היתה גופיית סבא, ובסוף הערב הוא תמיד היה נשאר בגופייה הזאת, גם בחורף. לא אהבתי יין והייתי רק מעמידה פנים שאני לוגמת מהכוס. חלה עם מלח, לעומת זאת, היתה אחד המעדנים האהובים עליי, ובראש השנה תמיד התאכזבתי מכך שאוכלים חלה מתוקה ולא מלוחה.
השולחן היה מלא בסלטים צבעוניים, מהם אהבתי רק סלט תפוחי אדמה.
דודה ימימה והבנות המבוגרות יותר היו מוזגות לגברים ולילדים אוכל לצלחת. "עוף או בשר?" תמיד הן שאלו, תמיד היה גם וגם. המרק התהדר בטיפות שמן צהובות-ירקרקות שריצדו על פני הקערה כמו כוכבים. הכי אהבתי קוסקוס "עם בלי כלום". גם אם הייתי אוכלת עוף או בשר הייתי משאירה לעצמי ביס לבן של קוסקוס שלא יגע בכלום, בשביל שיהיה לי טעים בביס האחרון.
;){kind=link}