קראנו על זה בעיתונים ושמענו על זה מהמבוגרים.
באוויר ריחפה תחושה מתוחה. כל החיות במשק בסכנה, וגם אני ואחי הרגשנו בסכנה. הזנו את החרדה הזו אחד בשנייה עד שהיא קיבלה צורה של דמות פולקלורית אחת: שועל חולה כלבת שלכאורה נצפה חודר לקיבוץ באחד הלילות.
נמנענו מלהתקרב לפי הואדי כל עוד נפשנו בנו, אבל מול יתר הילדים העמדנו פני אמיצים: יללנו בקולי קולות והוצאנו קצף של רוק מהפה. ככה אף אחד לא יוכל לדעת שאנחנו מפחדים פחד מוות מהשועל החולה והמסתורי שמשוטט לנו בלילה בין הבתים.
;){kind=link}