היא הייתה מלווה אותי לחדר שלו מוקדם בבוקר- בצד אחד שלה הלכתי אני, ובצד השני היא הרכיבה את האופניים באופן ידני. היינו מגיעות, נכנסות, אומרות שלום, מתחבקות ומתנשקות. אחר כך אני הייתי עומדת מהצד הפנימי של הדלת ולא עוברת את קו המשקוף, כי הנחו אותי לא לצאת החוצה. עמדתי בפתח ונופפתי לה, והיא נופפה בחזרה, עלתה על האופניים ואז נבלעה מאחורי השיחים. זה היה ריטואל פרידה קבוע.
פעם אחת אמיר שם לי קלטת וידאו של פרפר נחמד.
השיר שהוצג על המרקע היה שיר שמסביר איך יוצרים צבעים מצבעי יסוד. היה בזה משהו מכשף. מין גלים או ציפורים בצבעים השונים שהסתובבו סביב עצמם בספירלה מהפנטת והשתלבו זה בזה. לא יכולתי להוריד מזה את העיניים ונקרעתי לשניים. הייתי חייבת להיפרד מאמא שלי, אבל גם ממוסמרת למסך.
חיכיתי עד סוף השיר בידיעה שאמא שלי תחכה לי ונזכה להשלים את הריטואל לפני שהיא נוסעת.
כשהשיר הסתיים רצתי למפתן הדלת ועצרתי כרגיל בקו המשקוף.
היא כבר לא הייתה שם, וגם האופניים לא.
;){kind=link}