יומן קבוצה 8

לא רציתי להתארגן, לא רציתי להיראות מוקפדת. הרגשתי חלקים גבריים שדורשים מקום וזה ביטוי שהייתי יכולה לחיות איתו.

תהיתי למה הם פה עכשיו. אם זה קשור לזה שאין לי כ"כ איפה לגור, או שזה קשור להתרופפות של המסגרת הטיפולית, או למה זה קשור. למה אני זקוקה להגנה גברית עכשיו. מההקלטות אני מבינה שזה לא מהצד המצ'ואי, אבל יש לזה יותר ביטחון בעולם.

הגעתי לא מהצד הרגיל היום. ראיתי את ג' בחוץ ואמרתי לה שלום והמשכתי ללכת, ואז היא שאלה "את לא נכנסת?" ופתאום הבנתי שאיבדתי התמצאות במרחב וחשבתי שאני במקום אחר. בבוקר איבדתי התמצאות בזמן וחשבתי שיש שיעור שזה בכלל לא היום שלו ושלחתי למרצה הודעה שאני לא מצליחה להתחבר לזום. מביך.

בסבב "איך הגעתי היום" הוא הציג את עצמו עם השם במלעיל במקום במלרע, ואני לא חושבת ששמו לב כי הוא דיבר מאוד מהר. אני שמתי לא כי זאת הלשון שלי ותיבת הקול שלי ואני מכירה את התחושה של האוויר ואת הדיליי שבעיצוב הלשון והשיניים שמלווה את הדיבור. לרגע הייתי מבולבלת, אולי זו אני שמדברת? למה הוא בוחר בשם הזה, בשם שלי? הבלבול הזה פג מהר מאוד. הוא שומר על עצמו.

הרגשתי בשליטה על הדברים שאני אומרת (רוב הזמן), אבל גם מלווה. והרבה דברים נאמרו שמקורם לא ממני, ובכל זאת אני אומרת שהרגשתי יחסית בשליטה כי לא התביישתי בדברים. זו היתה שליטה רופפת, it's under control יותר מאשר I'm controlling it.

הראיתי לרעות מקרוב קצת QA של הגייה לשונית על החוברת. לא נראתה מוטרדת. עכשיו אני חופרת עם עצמי האם הייתי לא בסדר? האם זה היה מסגבירני? מתנשא? זה לא היה פרקטי כי היא לא לקחה מספרי עמודים והפסקתי באמצע. וזה שזה לא פרקטי הופך את זה לפחות לגיטימי בעיניי.

מצד שני המחמאות שנתתי היו מחמאות נשיות. החמאתי לש' על כושר הביטוי שלה, למשל. ולה' על הלימודים שלה שהם מעניינים. את ר' בירכתי לרגל חזרתה לעבודה. 

היינו היום רק ג', ה', ר' וש'.

בתחילת המפגש רעות רצתה שנדבר על התחושה של המרחב הבטוח והאם מתאפשר או לא מתאפשר לנו מנטלית לתפוס מקום. לא ידעתי מה לענות, זו סוגיה שאני מתמודדת איתה בהרבה סיטואציות חברתיות כולל בקבוצה. הרבה פעמים אני יורדת על עצמי שאמרתי יותר מדי, לעתים רחוקות יורדת על עצמי שמדברת פחות מדי, זה קורה אבל הרבה פחות. תמיד חושבת שהגזמתי. וטוב שלא אמרתי את זה, כי בסוף היום תפסתי מלא מקום.

סיפרתי על הבעיה שיש לי עם המזיקים.

זה הציב אותי במקום מאוד נוח, שיש לי סיפור עם התחלה ואמצע (ועוד לא סוף) שאני יכולה לספר. נתנו לי עצות טובות וגם תמיכה רגשית. ש' דחפה אותי לפעולה בקטע טוב. הרגשתי טוב. בנוח. קצת שיחררתי אחיזה ונתתי למי שזה לא יהיה שם להחזיק את הפרונט ונהנתי ממנו ומאיך שהוא מייצג אותי. הוא היה מצחיק. הוא היה קורע. ממגנט כמעט, בלי הנוירוזות הביישניות שאני מרגישה עם עצמי. היה לי נעים להיות במחיצתו. תבוא הרבה. אני מזמינה אותך.

ש' סיפרה על משבר שהיה לה בזמן שביתת העו"סיות. זה הנכיח בקור אינטנסיבי את העובדה שהמערכת שמלווה אותה עושה את זה כי זו העבודה שלהם. שנחמדים אליה לא מתוך חיבה אישית אלא מתוך זה שעושים את העבודה. היא פחדה שהטיפול מחליש אותה, שהיא מפתחת תלות ושזה מסוכן. ר' אמרה שהיא חשבה את אותן מחשבות בדיוק אבל הכירה בזה שכן, עכשיו היא נמצאת במצב של תלות. ומתנתקת מתחושת הסכנה. היה מאוד מעניין להקשיב וגם רלוונטי מאוד מאוד מאוד מאוד למה שאני עוברת עכשיו מול חלק מהמעטפת שלי.

בחצי השני הרגשתי שהנוכחות הגברית מתרחק ממני ותופסים את מקומו דברים שחורים יותר. ניסיתי לזמן אותו על ידי מחוות פתוחות אבל זה לא הצליח וגם לא היה אותנטי בשום צורה.

רעות שאלה שאלה למעגל, על איך קולות מנוגדים מפריעים לנו לקחת פעולה. רציתי לחזור לדוגמה של המזיקים, שמרוב קולות פנימיים לא הצלחתי לנקוט שום פעולה ונמנעתי והשעון תיקתק ותיקתק. מה היה שם? פחד? גועל? רצון לשחק? ירידה על עצמי על חוסר ההתאמה של התחושות האלה לסיטואציה. פעלתנות יתר. חוסר רצון לפעול. חוסר אונים. ייאוש. פחד, מלא פחד, לא מוגן, פלישה, איזו פלישה בדיוק. כעס על חוסר ההתאמה של התגובות הרגשיות שלי לערכים שאני רוצה לפעול לפיהם.

בסוף לא חזרתי לזה, הרגשתי שמיצינו את הנושא. אמרתי שאני מרגישה את זה במערכות יחסים, ממש בכל מערכת יחסים. אני לא יודעת אם אני רוצה להיות בקשר עם הבנאדם? לא רוצה להיות בקשר עם הבנאדם? איזה סוג של קשר יש לנו?

חשבתי על זה גם מהמקום המזיק וגם מהמקום המיטיב. חוזרת ויוצאת ויוצאת וחוזרת מקשרים הרסניים, מזיקים ופוגעניים, וגם מבריחה אנשים שטובים אליי. ר' שאלה איך אני מצליחה להכריע. ואז דווקא חשבתי על כל הטוב שאני מבריחה, ואמרתי שאני לא מחליטה, אני מתנהגת בצורות סותרות כמו משוגעת והאנשים האלה יוצאים מחיי. מדברים שאמרה אחר כך הבנתי שהיא התכוונה דווקא לצד ההרסני, איך אני מרחיקה אותו מחיי? ואני חושבת שהתשובה היא תשובה דומה, עם הסתייגות קלה, לאנשים הרסניים יש הרבה יותר יכולת התמדה בחיים שלנו. אלה שאין להם יכולת התמדה, אנחנו פחות חווים כהרסניים כי הם הולכים מהר.

ש' אמרה שהיא בונה את העולם הפנימי שלה בסימס ופתאום תפס אותי איזה קול שאמר "אם תעשי אותי מגעילה בסימס אני ארצח אותך". ואז נספנתי לתוך המסך של כפות ידיי, הרגשתי שהמוח שלי נאכל ואוכל איתו גם את האחיזה בחדר. רעות תפסה אותי מהר מילולית, אני לא בטוחה איך, והיא ניסתה להחזיר את השיחה למקום יותר מבוקר. ביקשה ממני להיות עם הקול ולשאול אותה מה היא רוצה. היא רצתה לייצג את עצמה.

ג' נמצאת במקום שאני מאוד יכולה להזדהות איתו, שמנסה ומתקשה לסגל סקרנות לעולם הפנימי של עצמה. ש' הרבה יותר סקרנית והרבה יותר מתקשרת. ור'... אני חושבת שהתקשורת הפנימית שלה בנויה קצת אחרת, יותר מחוברת. אני מאוד מחבבת אותה ושמחה שהיא חזרה לעבודה. אני גם מחבבת את ש' שתמיד מחמיאה לי ואת ג' שהיא מאוד חכמה ואני רוצה להיות מסוגלת להזדהות עם זה. איפה אני ביחס להדחקה? לפעמים אני מרגישה עמוק בתוכה ולפעמים אני מרגישה שהיא לגמרי מאחוריי. אנחנו משחקות "ים יבשה", ההדחקה ואני.

ביציאה החוצה עמדתי עם ר' ועם ש' בחוץ וש' סיפרה שכשהיא היתה ילדה מישהו מהפוגעים שלה היה קורא לה "נסיכה". זה היה לי טריגרי כי גם לי היו קוראים לפעמים "נסיכה". היא סיפרה את זה בגלל החולצה שלבשתי, שהכבלים של הרובוט נראו בה כמו ורידים ועורקים. כשהיא דיממה הוא היה אומר לה "זה לא דם, זה קטשופ, את נסיכה, הדם שלך כחול וזה לא כחול". היא מצאה את עצמה בגיל 7 פוגעת בעצמה וזועמת עד אין קץ על זה שהדם שלה לא כחול והוא שיקר לה.

הייתי אוברוולמד מהישירות שבה זה סופר. בתחילת הסיפור, כשעוד לא הבנתי שמדובר על גילאי ילדות, חשבתי לעצמי "איזה קריפ, ככה לא מתחילים עם בנות". וגם אמרתי את זה. איזו לא נעימה אני שאמרתי את זה וואו.

פתאום חשבתי שאולי ה"הגנה" הגברית שנלחצה לעזרתי הגיבה למשהו שהיה בשבוע שעבר ובו ש' וג' אמרו שיש לי גזרה נשית ומהממת. למה הייתי צריכה להרחיק את זה? הן חברות. זה בסדר. זו דינאמיקה סבירה בין חברות, אין פה שום סכנה והמחמאה היתה נעימה לי. למה הנפש שלי הרגישה צורך להתרחק מזה?

חשבתי גם על המקום הפיזי שנוצר לחלקים מחזקים בימים הקלים יחסית של הגמילה. היום הרגשתי די טוב. כשהגוף בתהליכים גרועים ומכאיבים אז חלקים חזקים פשוט לא יתקרקעו לתוכו. זה א"ב. הם חזקים כי יש להם פחות חוויות שליליות ויש להם פחות חוויות שליליות כי הם חזקים.